גזר דין בתיק ת"פ 16546-05-12

1.      הנאשם הורשע ביום 9/9/12, במסגרת הסדר טיעון, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בכך שביום 2/5/12 תקף את אשתו (להלן: המתלוננת) וגרם לה חבלה, תקף את בנו הקטין וכן איים עליהם וכלא אותם כליאת שווא וכן בכך שבלילה שקדם לכך, הזניח את בנו הקטין.

2.      מאישום 1 עולה כי לאחר שנודע לנאשם כי בנו הקטין יליד 2001, עזב את מקום לימודיו לאחר שהתקוטט עם ילד אחר. הנאשם ביקש לשוחח עמו בחדרו, הקטין סירב לשוחח עם הנאשם ובתגובה היכה הנאשם את הקטין ברגלו וזאת באמצעות ידו. לשמע בכיו של הקטין נכנסה המתלוננת וניסתה לברר עם הקטין את אשר אירע, הקטין שתק ובכה. בתגובה תפס הנאשם במזרן שהושען על המיטה בחדר ודחף אותו על הקטין כך שהוא נדחף לעבר הקיר וקיבל מכה בראשו. המתלוננת שמעה את זעקותיו של הילד והודיעה כי בדעתה להתקשר למשטרה. כאשר הנאשם ראה את הטלפון בידה של המתלוננת הוא רץ אחריה כדי למנוע ממנה להתקשר, תפס אותה, השכיב אותה על הרצפה והיכה אותה באמצעות ידיו.

3.      המתלוננת זעקה לעזרה ושכנתה התקשרה למשטרה. לאחר מכן הנאשם גרר את המתלוננת אל תוככי הבית ותקף אותה, בכך שהיכה אותה בסטירות, אגרופים ובעיטות בשעה שהוא בוכה בעצמו ואומר למתלוננת שהיא ארורה ומקוללת שהובילה אותו למצב זה.

4.      בשלב זה הגיעו שוטרים אל פתח הבית. הנאשם הבחין בכך ונטל סכין מטבח שאורך להבה 20 ס"מ, אחז את המתלוננת פעם בידה ופעם בשערותיה והחל הולך כה וכה ברחבי הבית כשהוא סוגר את דלת הכניסה ומגיף את התריסים. שוטרים אשר הגיעו למקום ניסו לדבר על ליבו ובתגובה איים הנאשם שיעזבו את המקום שאם לא כן יהיה אסון. עוד באותן הנסיבות, אחז הנאשם את המתלוננת בעזרת ידו הימנית בלפיתת חניקה בעוד שבידו השמאלית הצמיד את הסכין לצווארה.

5.      כאשר ניסה השוטר טובול להיכנס לבית, הנאשם נופף לעברו בסכין ואמר "שאם הם יתקרבו לפה עם חיילים הוא שוחט אותה".

6.      כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת נפיחות בלחי ימין, שריטות באזור המצח, ושפשוף מדמם באזור הברך העליונה ברגל ימין.

7.      מאישום 2 עולה כי בלילה שקדם לאירוע המיוחס לנאשם באישום 1, לא סיפק הנאשם לבנו צרכי לינה וצרכי חיים חיוניים שכן בסמוך לשעה 21:00 פגש הנאשם בקטין כשהיה ברחוב וסירב להיכנס אל הבית. הנאשם הודיע לקטין כי אם לא יכנס אל הבית, הבית יהיה נעול. בסמוך לשעה 22 יצא הנאשם לחפש את הקטין ומשלא מצאו חזר אל הבית והמתין. בסביבות השעה 00:30 חזר הקטין אל הבית כשהוא מלווה במתלוננת ומאחר שהקטין לא מסר הסבר למעשיו הורה לו הנאשם לצאת החוצה והקטין יצא אל מחוץ לבית.

8.      זמן מה לאחר מכן עשה הקטין את צרכיו במכנסיו והמתלוננת הכניסה אותו אל הבית שם שטף את עצמו והחליף את בגדיו. לאחר שסיים להחליף את בגדיו הורה לו הנאשם לצאת החוצה והנאשם יצא אחריו, נכנס לתוך המונית שלו וצפה בקטין. הקטין שסבל מהקור הכין לעצמו מחסה מקרטונים. הנאשם שישב במונית נרדם וכאשר התעורר הבחין שהקטין איננו ואז הנאשם נכנס אל הבית וראה שהקטין בחדרו והוא שב והורה לקטין לצאת החוצה.

9.      בסמוך לשעה 4:30 יצא הנאשם אל מחוץ לבית וראה את הקטין ישן בתוך מחסה מקרטון והכניסו אל הבית.

10.  במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי יוצא תסקיר בעניינו של הנאשם. מהתסקיר שהוגש לעיוני ביום 27/12/12 עלה כי הנאשם בן 43 נשוי ואב לארבעה ילדים, נולד לאחר פטירת אביו, סבל מבעיות קשב וריכוז, למד בפנימיה החל מגיל 13, שירת שירות צבאי מלא ועבד כנהג מונית. קצינת המבחן ציינה כי בני הזוג סבלו מקשיים כלכליים וקשיים בזוגיות ומתפקוד הורי לקוי. עוד עלה מהתסקיר כי הנאשם לקח אחריות למעשיו, הביע כאב על הפגיעה במשפחתו והנאשם הביע את רצונו לעבור הליך טיפולי שיקומי. קצינת המבחן המליצה כי יתאפשר לנאשם לצאת לחלופת מעצר במסגרת "בית נועם" וזאת כדי לאפשר לו הזדמנות שיקומית במסגרת ההליך הפלילי.

11.  ביום 13/1/13 החלטתי לבחון את אפשרות יציאת הנאשם לבית נועם וזאת בהתחשב בהמלצת שירות המבחן. בהתחשב בעמדת המתלוננת המעוניינת בהמשך קיום התא המשפחתי לאחר שהנאשם יעבור טיפול מקצועי.  כמו כן בהתחשב במצבו של הקטין אשר סובל מבעיות קשב וריכוז ובעיות התנהגות קשות ובשל מעצרו של הנאשם חלה החמרה במצבו והוא אושפז בבית חולים איתנים ושוהה בפנימייה.

12.  לאחר שהנאשם עבר את ראיון הקבלה ונמצא מתאים, הוריתי על שחרורו לבית נועם ביום 10/3/13 וזאת לאחר שהנאשם שהה במעצר למעלה מעשרה חודשים. הנאשם השתלב בית נועם, מצא לאחר קשיים מקום עבודה והשתתף בקבוצות הטיפול, אולם שירות המבחן מסר ביום 7/5/13 כי הנאשם לא הצליח להסתגל למסגרת ולעמוד בכללי המקום והוחלט על הפסקת הטיפול בו במסגרת בית נועם. בעקבות כך הוריתי על מעצרו של הנאשם.

13.  ביום 20/5/13 טענו הצדדים לעניין מעצרו של הנאשם וב"כ הנאשם פירט את בעיות ההסתגלות מהן סבל הנאשם שנבעו משמירת שבת, כשרות וכן קשיים בשל הבדלים תרבותיים וכן את מצבו הגופני הרעוע מאחר שהוא סובל מבעיות גב קשות ופגוע בידו ומוכר לביטוח הלאומי. ב"כ הנאשם הדגיש כי הנאשם לא הפר את התנאים באופן בוטה וביקש שבית המשפט יתן לו הזדמנות נוספת. גם המתלוננת ביקשה לתת לנאשם הזדמנות נוספת והדגישה את הצורך של הנאשם לעזרה ולתמיכה רגשית, עוד ציינה כי היא והילדים סולחים לו ומתגעגעים אליו והדגישה כי הנאשם לא יחזור לביתו עד אשר יראה נכונות והשתדלות לעזור לעצמו.

14.  הנאשם התנצל והצטער על כך שאכזב את בית המשפט ואת אוהביו, הסביר כי הקשיים נבעו ממצבו הנפשי. הנאשם מירר בבכי, הסביר כי מעשיו נבעו מקשיים אישיים, קשיי פרנסה ולצערו בית נועם לא היה הכתובת הנכונה והמתאימה לו וביקש לצאת לטיפול ולהשגחה של שירות המבחן. הנאשם לקח אחריות למעשיו, הביע צער רב על כך שפגע באשתו והתנצל בפניה.

15.  בעקבות דברים אלה שלחתי את הנאשם לקבלת תסקיר משלים ומהתסקיר מיום 30/6/13 עלה כי למרות שהנאשם הופנה במסגרת בית נועם למרפאת בריאות הנפש, הנאשם לא הביא אישור בכתב על ההמלצות שניתנו לו בטענה כי לא מצא זמן להביא אישורים. הנאשם התמהמה במציאת עבודה, התקשה בשיתוף פעולה במסגרת בית נועם, התקשה להשתלב חברתית. שירות המבחן לא יכול היה למצוא מסגרת אחרת המתאימה לנאשם וקצינת המבחן הדגישה כי הנאשם לא ניצל את ההזדמנויות הרבות שניתנו לו בבית נועם והצוות הטיפולי בבית נועם התרשם כי הנאשם לא עשה מאמץ לקחת אחריות על התנהלותו הבעייתית ולעבור הליך של טיפול, לא ברמה הקבוצתית ולא ברמה הפרטנית.

שירות המבחן העריך כי מאסר בפועל יהווה עונש מתאים במקרה זה וכי שב"ס ינסו לשלב את הנאשם בטיפול ייעודי בשליטה בכעסים.

16.  ביום 30/6/13 השלימו הצדדים את טיעוניהם לעונש. המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם לאישום הראשון הוא בין 3-6 שנים ומתחם העונש ההולם בשל האירוע באישום השני הוא בין מאסר על תנאי לבין מספר חודשי מאסר בפועל. באשר לעונש המתאים עתרה ב"כ המאשימה לעונש מאסר של חמש שנים בהדגישה את חומרת העבירה, האכזריות שבמעשים, הסיכון הרב למתלוננת כאשר הנאשם לא היסס לעיני שוטרים להצמיד סכין לצווארה, הפגיעה שסבלה המתלוננת כתוצאה מהאירוע, הנזק הנפשי שנגרם לקטין, העובדה כי מדובר באירוע מתמשך שהחל לילה קודם ואת זה שבמשך 40 דקות מנע הנאשם מהשוטרים לבוא לעזרת המתלוננת וילדיה. אירוע האלימות היה לעיני הקטין והוא ראה את אמו מוכה לאחר שנחלצה לעזרתו. עוד טענה ב"כ המאשימה בדבר מסוכנותו של הנאשם אשר לא נרתע משוטרים.

17.  ב"כ הנאשם ציין את לקיחת האחריות המיידית של הנאשם עוד בשלב החקירה, את חרטתו העמוקה של הנאשם, את הצער והבושה על מעשיו. ב"כ הנאשם הדגיש כי מדובר בנאשם בן 43 שזוהי מעידתו הראשונה והיחידה בפלילים. עוד ציין ב"כ הנאשם את ילדותו הקשה של הנאשם אשר נולד יתום ונסיבותיו האישיות הלא פשוטות פורטו בהרחבה בתסקיר שירות המבחן. עוד ציין את נסיבות חיי בני הזוג אשר לא היו פשוטים. הם שניהם עברו יחדיו הליך של חזרה בתשובה, קשיים כלכליים וקשיים בחינוך הילדים. הוא ציין את עמדתה של המתלוננת אשר חפצה בהמשך קיום הקשר הזוגי וכי מדובר באישה דעתנית אשר היתה לוחמת במג"ב ומעוניינת בחזרת הנאשם לבית לאחר שיעבור טיפול.

18.  ב"כ הנאשם הדגיש את רצונו של הנאשם להשתקם ואת הסיבות לכך שהליך השיקום לא צלח. הוא הגיש לעיון בית המשפט אישור רפואי מהמרפאה לבריאות הנפש וטען כי כישלון הטיפול לא נבע מזלזול אלא מהעדר כוחות של הנאשם. לדבריו הנאשם השתלב במסגרת הליך המעצר בסדנא לשליטה בכעסים וכן הנאשם התחייב לאחר שיסיים לרצות את עונשו כי הוא ישהה אצל אמו ודודתו וישלים הליך טיפול אחר. עוד הוא ציין כי הנאשם מצוי במעצר 12 חודשים בתנאים של עצור הקשים מתנאי אסיר. כמו כן הנאשם שהה במסגרת סגורה חודשיים נוספים, הפיק את הלקח וביקש מבית המשפט להושיט יד לנאשם ולהטיל עליו עונש מתון שיוכל להמשיך בחייו.